דייר סרבן

בעל דירה שביקש הבהרות ולא קיבל אותן, לא חתם.

בעל דירה שמנהל מו״מ על סעיף, לא חתם.

בעל דירה שהרישום בדירתו לא הוסדר, לא יכול לחתום.

בעל דירה שנמצא בחו״ל ולא הסדיר ייפוי כוח, לא חתם.

אף אחד מהמצבים האלה אינו סרבנות. הם עיכוב, וכל אחד מהם ניתן לפתרון.

סרבנות היא מצב שבו רוב בעלי הדירות הסכימו לעסקה, ובעל דירה מסרב להצטרף אליה בלי טעם סביר.

שתי המילים החשובות הן טעם סביר. החוק מכיר בכך שיכולות להיות סיבות טובות לסרב, והוא לא מתייחס לכל סירוב כאל אותו דבר.

מי שקובע אם סירוב הוא סביר אינו היזם, אינו הנציגות ואינם השכנים.

ההליך מתנהל מול המפקח על הבתים המשותפים.

זה הליך משפטי לכל דבר. יש בו טענות משני הצדדים, יש בו ראיות, ויש בו החלטה מנומקת.

הוא לוקח זמן, והוא לא מתחיל ברגע שמישהו קרא לכם סרבנים באסיפה.

אם הגעתם לשלב הזה, אתם צריכים עורך דין. זה לא שלב שמנהלים לבד.

החוק מכיר בכך שסירוב יכול להיות מוצדק. בין השאר כשהעסקה אינה כדאית באופן סביר, כשלא הוצעו בטוחות מספקות, או כשיש משקל לנסיבות האישיות של בעל הדירה, למשל גיל או מצב רפואי שמקשה על מעבר.

הרשימה המדויקת והתנאים נקבעים בחקיקה ובפסיקה, והם משתנים לפי המסלול ולפי הנסיבות.

זה בדיוק המקום שבו צריך עורך דין שמתמחה בהתחדשות עירונית, ולא ייעוץ כללי.